עמרון תכשיטים בע"מ ואח' נ' נחמן ואח'

החלטה

המבקשים, הם התובעים והנתבעים שכנגד בתיק העיקרי, מבקשים לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם, כתנאי להמשך ההליכים בתביעתה.

המבקשים נסמכים על החלטת בית המשפט המחוזי במסגרת הליכי פשיטת רגל של המשיבה מיום 19.2.13. בהתאם להחלטה זו, ניתן היתר להמשך ניהול ההליכים בבית הדין לעבודה, בכפוף לתנאי המנהל המיוחד. בהודעת המנהל המיוחד נרשם בהקשר זה כדלהלן:

"...2. המבקשים יבהירו לביה"ד לעבודה כי החייבת חוסה תחת צו כינוס וכי קופת הכינוס לא תישא בהוצאות ו/או תוצאות ההליך וכי ככל שסבור ביה"ד לעבודה כי יש ליתן בטחונות או ערבויות להבטחת הוצאות ההליך, יומצאו בטחונות אלה ע"י החייבת ו/או מי מטעמה".

להשלמת התמונה יצוין, כי הוגשה בתיק בעבר בקשה להפקדת ערובה, אשר נדחתה בהתאם להחלטה מיום 2.9.12 וכן נדחתה בקשה לעיון חוזר בנושא, בהתאם להחלטה מיום 24.9.12.

לאחר עיון בתנאי המנהל המיוחד, כמפורט לעיל, לא מצאתי כי החלטת בית המשפט המחוזי מחייבת את המשיבה בהפקדת ערובה, וכי לבית הדין לעבודה נותר אך לקבוע את שיעורה, כעמדת המבקשות.

לאור הליכי פשיטת הרגל, הנחת היסוד כעת הינה כי המשיבה חסרת יכולת כלכלית, וכי יקשה עליה מאד לעמוד בתשלום הוצאות לחובתה, ככל שיפסקו כאלה. עם זאת, הנחה זו אינה מאיינת את המבחנים הרגילים בבקשה להפקדת ערובה, בהתאם לפסיקת בתי הדין.

זכות הגישה לערכאות הוכרה במשפטנו כזכות יסוד. כך נפסק, בין היתר, בע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ פ"ד נא(3), 577 ,עמ' 631-632 , בבית המשפט העליון מפי כב' השופט חשין, בהאי לישנא:

" הכל מסכימים כי המדובר הוא בזכות מן המעלה העליונה, אך מסתבר כי גם בשדה זו הובעו דעות שונות באשר למקורה המשפטי של הזכות.

..

דעתי-שלי היא, כי זכות הגישה לבית-המשפט אין היא זכות-יסוד במובנו הרגיל של המושג זכות-יסוד. שייכת היא למיסדר נורמות אחר בשיטת המשפט. ניתן לומר - וכך אומר אני - כי נעלה היא על זכות-יסוד. לא עוד, אלא שקיומה הינו תנאי הכרחי וחיוני לקיומן של שאר זכויות-היסוד. זכות הגישה לבית -המשפט הינה צינור החיים של בית-המשפט. התשתית לקיומם של הרשות השופטת ושל שלטון החוק ".

חיובו של אדם בהפקדת ערובה, כתנאי לניהול הליך משפטי, מהווה הגבלה ממשית על זכות הגישה לערכאות. לפיכך, גישתו של בית הדין לעבודה הינה כי ברובם המכריע של המקרים לא יחויב עובד אף אם אינו אזרח ותושב ישראל בהפקדת ערובה.

בפסק הדין המנחה לעניין הטלת ערובה, ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU תק-אר 2003 (2), 1424 (2003), נפסק, בעניינם של עובדים זרים, כי כאשר לא חלה אמנת האג (הפרוצדורה האזרחית), התשי"ד - 1954 :

"... יהיה המעסיק חייב בהוכחת אחד מאלה: התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה; ייגרם למעסיק נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; העובד לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין ".

משמע, בבקשה להפקדת ערובה, שומה על בית הדין לבחון ראשית את סיכויי התביעה, בחינה ב"משקפיים מקלות". מטרת הבחינה הינה לקבוע אם התביעה מופרכת, על פניה. אם נמצא, כי אין התביעה מופרכת, לכאורה, על המעסיק להוכיח כי ייגרם לו נזק של ממש מן התביעה או כי העובד לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין .

התביעה שכנגד בתיק זה הינה תביעה לפיצויים שונים, בין היתר על רקע טענות להטרדות מיניות. בשלב מקדמי זה של ההליך, וכפי שנקבע בהחלטות הקודמות שניתנו בתיק בעניין הפקדת ערובה, לא ניתן לקבוע כי התביעה מופרכת על פניה.

לפיכך, ועל אף הליכי פשיטת הרגל של המשיבה, בנסיבות העניין אין מקום לחייב את המשיבה בהפקת ערובה. הבקשה נדחית.

שאלת ההוצאות תישקל בסיום ההליכים.

משניתן היתר להמשך ניהול ההליכים בבית הדין לעבודה, תקבע המזכירות מועד לדיון מוקדם בתיק בפני הנשיאה, כב' השופטת לקסר.

ניתנה היום, כ"ח ניסן תשע"ג, (08 באפריל 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: